התערבויות לטיפול בטראומה משנית (Vicarious Trauma, VT) בקרב נותני שירותים

המאמר מציג סקירת מיפוי (Scoping Review) של 27 מחקרים אמפיריים (מתוך 1,315 שנבחנו) שפורסמו עד שנת 2019, במטרה לבחון התערבויות למניעה וטיפול בטראומה עקיפה בקרב אנשי מקצוע בתחומי הבריאות והרווחה. הסקירה מדגישה כי למרות ההשפעה הקריטית של טראומה משנית על איכות הטיפול ובריאות המטפל, גוף הידע המחקרי לוקה בחסר מבחינה מתודולוגית.

הבהרה מושגית: VT, STS ו-CF

המחברים מציינים כי הספרות משתמשת במונחים באופן חליפי, אך יש להבחין ביניהם:

• טראומה עקיפה (Vicarious Trauma; VT): תהליך של שינוי קוגניטיבי בסכמות של המטפל (למשל, תפיסת העולם כלא בטוחה) עקב חשיפה מתמשכת לטראומה של אחרים.
• דחק טראומתי משני (Secondary Traumatic Stress; STS): הופעת תסמינים המדמים PTSD (חודרנות, הימנעות, עוררות) אצל המטפל, ללא חשיפה ישירה לאירוע.
• שחיקת החמלה (Compassion Fatigue; CF): תסמונת המשלבת תסמיני STS יחד עם שחיקה מקצועית (Burnout).

סיווג התערבויות וממצאים מרכזיים

הסקירה זיהתה ארבע קטגוריות עיקריות של התערבויות, אשר הראו באופן כללי תוצאות מבטיחות בהפחתת מצוקה, אם כי הראיות אינן חד-משמעיות בשל מגבלות מחקרית:

1.     פסיכואדוקציה (Psychoeducation) – (62% מהמחקרים)

• מהות: מתן מידע על סימנים מוקדמים של טראומה, הדרכה לטיפול-עצמי (Self-care), וניהול סטרס. לרוב מועבר בסדנאות קבוצתיות.
• יעילות: רוב המחקרים הראו שיפור במדדי STS, שחיקה ואיכות חיים מקצועית (ProQOL). עם זאת, חלק מהמחקרים הראו ממצאים מעורבים או חוסר השפעה על מדדים מסוימים.

2.     מיינדפולנס (Mindfulness) – (18% מהמחקרים)

• מהות: מדיטציה, יוגה, והגברת     מודעות קשובה.
• יעילות: נצפו השפעות חיוביות על מדדי רווחה נפשית וגופנית (כגון שינה) והפחתת STS. נמצא כי שימוש באפליקציות ייעודיות היה יעיל לא פחות, ואף יותר, מהדרכה פרונטלית מסורתית. עם זאת, במחקר המרכזי שבדק התערבות "ריטריט" (Dutton et al., 2017), ההשפעה החיובית שנצפתה לאחר שלושה     חודשים נעלמה במדידה שנערכה לאחר שישה חודשים, תוצאה המעלה שאלה לגבי עמידות ההתערבות לאורך זמן.

3.     תוכניות אומנותיות ופנאי (Arts & Recreation) – (11% מהמחקרים)

• מהות: התערבויות יצירתיות כגון תרפיה בשירה, תיפוף קבוצתי ותרפיית צחוק.
• יעילות: מחקרים (בעיקר איכותניים) הצביעו על ירידה בחרדה, תחושת שייכות, ושיפור בתפקוד המקצועי. תרפיה בשירה הראתה ירידה ב-STS במחקר מבוקר.

4.     רפואה משלימה (Alternative Medicine) – (7% מהמחקרים)

• מהות: דיקור אוזני ורייקי.
• יעילות: דיקור הראה ירידה בחרדה ושיפור במעורבות בעבודה. לעומת זאת, רייקי לא הראה הבדלים מובהקים מול קבוצת ביקורת במדדי STS או שחיקה.

פערים ומגבלות בספרות הקיימת

·       הטיה ל"טיפול עצמי": מבוססות בעיקרן על גישות שלטיפול עצמי (self-care), ומתמקדות בניהול סטרס, ולאו דווקא בהתמודדות עם התסמינים הספציפיים של טראומה משנית ובהתאם לאופי העבודה ולסוג הטראומה.

·       חולשה מתודולוגית: רוב המחקרים השתמשו במערך שלקבוצה אחת (לפני-אחרי) ללא קבוצת ביקורת, עם מדגמים קטנים ומעקב קצר טווח. רק 4מחקרים היו ניסויים מבוקרים אקראיים (RCT).

·       היעדר ספציפיות: חסרה התאמה של ההתערבות לסוג האוכלוסייה (למשל, עובדים עם נפגעי אלימות מול צוות רפואי כללי) ולסוג הטראומה.

המלצות יישומיות ומחקריות

1.      מעבר מפרט לארגון: יש לזנוח את הגישה הבלעדית של "טיפול עצמי" וליישם פעולות למניעת טראומה משנית הן ברמה האישית והן ברמה הארגונית (תרבות ארגונית, נהלי עבודה, תמיכת עמיתים), שכן הארגון הוא גורם משמעותי בהתפתחות טראומה משנית ומניעתה.

2.      התאמה (Tailoring): התערבויות חייבות להיות מותאמות לאופי השירות (למשל, חשיפה לאלימות לעומת חשיפה לאבל) ולמאפייני המטפל (היסטוריית טראומה אישית, ותק), ולא להסתפק בתוכניות "ניהול לחצים" גנריות.

3.      הבחנה בין מניעה לטיפול: יש להבדיל בין תוכניות אוניברסליות למניעה המיועדות לכל הצוות, לבין התערבויות קליניות סלקטיביות לאנשי מקצוע שכבר פיתחו תסמינים.

4.      קפדנות מחקרית: נדרש פיתוח כלי מדידה רגישים המבחינים בין STS, שחיקה ו-VT (שינוי קוגניטיבי), וביצוע מחקרי RCT ארוכי טווח כדי לבסס את יעילות ההתערבויות.

‍